<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ואתחנן</h1>
<h2>דף ו:</h2>
פסק השירטוט דבגמ' פ' הקומץ רבה [ל"ב ע"ב] ובפ"ב דמגילה [י"ח ע"ב] מפרש הל"מ שמזוזה צריכה שירטוט ותפילין א"צ שירטוט. קצת קשה דאסיק פ"ק דגיטין [ו' ע"ב] שתים כותבין שלש אין כותבים פי' בלא שירטוט. ופי' ר"ת וכן פסק דס"ת ותפילין א"צ שירטוט בין שיטה לשיטה. וראי' דאמרי' [מנחות שם] ס"ת ותפילין שבלו אין עושין אותם מזוזה לפי שאין מורידין ופריך הא אם היו מורידין (אם) היו עושים בתמיה והא בעי שירטוט, אלמא דבעי טפי שירטוט בין השיטין במזוזה מה שאין כן בס"ת ותפילין. ופי' ר"ת דאמרינן בירושלמי פרק קמא דשבת [ה"ב] על ואם התחילו אין מפסיקין על רב שמואל בר רב יצחק דהוה קאכיל וקם לצלויי כדשמע קול צלותא א"ל ר' מייאשא לא כן אלפן דאם התחילו אין מפסיקין, וכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט.
<h2>דף יט.</h2>
ופסק דצריך לכתוב בין ס"ת תפילין ומזוזות בדיו שלנו, שעושין ושולקין קליפות עצים במים ע"ג האש ומשחירין המים ומייבשן. כדתניא כתבה שלא בדיו [יגנזו]. ופי' ר"ת דע"כ לא איירי בדיו של עפצים, מדקאמר בפרק ב' דגיטין [י"ט ע"א] בדיו ובכל דבר שהוא מתקיים, ובגמרא מפרש דאתיא כל דבר וכו' לאתויי הא דר' חייא כתבו במי טריא ועפצא כשר, ואי דיו הוי של עפצים למה לי ייתור משנה לאתויי עפצים. ועוד שסתם גוילין, שלהן היו מעופצין, ואי דיו של עפצים אמאי כשר הא אין מי מילין ע"ג מי מילין, אלא לאו בדיו שחור קאמר כעין שלנו. וכן בפ"ב דנדה [כ' ע"א] (סלוא) [פליא] קורטא (דיוטא) [דדיותא] ובדיק בה ואמרי' דיו דיותא אלמא דיו שחור הוא. ופסק שנותנין לתוך הדיוק אדרנבט"א דלא הוי קנקנתום, וראיה מפ"ב דגיטין [שם] דאיקרי קנקנתום שיחור, והוא צבע שחור שמשחירין בו העור.
<h2>דף כב.</h2>
אך בקלפים שלנו פסק דא"צ עיבוד בעפצים, ואע"פ דתנן [גיטין כ"א ע"ב] גבי גט שאם כתבו על דפתרא דלא אפיץ דפסול, וכ"ש בס"ת ותפילין ומזוזות דילפינן בגז"ש כתיבה כתיבה מגט. י"ל ה"מ בגוילין שלהן, אבל בקלפין [שלנו] ששרייתן במים וסיד ומלח ועיבוד טוב הוא חשיב (להם) [לכך] לא בעינן עפצים. ופסק בקלפים שלנו (צריך) [יכול] לכתוב בין לצד בשר ובין לצד הלבן בין בתפילין בין בס"ת וכ"ש במזוזה, אע"ג דאסיק תלמודא [שבת ע"ט ע"ב] גבי תפילין דכותבין על קלף במקום (שער) [בשר] ואם שינה פסול ומזוזה על דוכסוסטוס במקום (בשר) [שער], מ"מ בקלפים שלנו שקולפין קליפה קטנה לצד הבשר ואחר כך מתקנין הלבן וטוב הוא לכתוב ואינו יכול (כך) [כל] כך לזייף כמו לצד שער הלכה שכותבין לצד לבן שבו. וי"מ דאיקרי דוכסוסטוס שהוא דינו לצד (לבן שבו. וי"מ דאיקרי דוכסוסטוס שהוא דינו לצד הבשר) [השער] כיון שקולפין עור דק קודם ומתקנין אותו.
<h2>דף נד:</h2>
פסק שצריך עיבוד לשמן דקיי"ל כרשב"ג דאמר צריך עיבוד לשמן וכרבא בפ' נגמר הדין [מ"ח ע"ב] וכדר' אבהו פרק הניזקין [נ"ד ע"ב] גבי גוילין שלו לא עבדתים לשמן. וכשמשים אותם תוך העיבוד צריך שיאמר בפיו "לשם קדושה אני מעבד אותו", ולכך לא סגיא במחשבה, ואותו העיבוד צריך שיעשה ישראל (מידו) [בידו] וישים העורות לתוך העיבוד, וינער פעם אחת בידו ויאמר לשם מצוה לקדושה לכתוב בהם אני מעבדן, אך בשילוחו גוי פסולין. אך תיקון כל הקלף [והשירטוט כשר ע"י גוי וגם מגילה מן] הגוילין שאינן מעובדים פסולין לקרות בהן, דל"ד מגילה לאיגרת אלא לענין תפירה שאם תפרו בג' גידין משולשין כשירה, וכן פסק. לאפוקי מן האשכנזים שעושים להפך שאין חוששין על העיבוד, רק אתיקון היריעה לשמן ובשירטוט. וכן פסק בעור הבתים של תפילין והרצועות, שצריך עיבוד לשמן. הלכה למשה מסיני ומבהמה טהורה ורצועות שחורות, וצריך להשחירן לשם קדושה ביד ישראל ולא ביד גוי, כציצית שצריך טוויה לשמה וצביעת תכלת לשמה כשמואל בפ' התכלת [מ"ב ע"ב].
<h2>דף ס:</h2>
אנכי עומד בין ד' וביניכם וגו'. נתמניתי להיות סרסור בין הקב"ה ובין עמו. וניתנה תורה על ידי סרסור וכשם שניתנה ע"י סרסור כך קריאתה על ידי סרסור, וכן פסק מטעם זה דקריאתה על ידי סרסור, דאסור לחזן לתרגם, כמו הקורא שהוא אסור לתרגם, ונהגו עמא היתר, וראיה מצאתי לדברי בירושלמי [מגילה פ"ד ה"א] ר' שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא חזי בר נש דקאי ומתרגם ומיסתמיך אעמודא א"ל אסור לך כשם שניתנה באימה כך קריאתה באימה. א"ר חגי ר' שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא חזי חזנא דקאי ומתרגם ולא קאי בר נש תחותוהי אמר ליה אסור לך כשם שניתנה על ידי סרסור שנא' אנכי וגו' כך קריאתה על ידי סרסור. כלומר והסרסור הוא כמו הקורא ואסור לתרגם. וא"ר חגי [אמר] ר' שמואל בר נתן רב יצחק חזא חד סרסור דקאי ומושטי תרגומא מגו כתבא א"ל אסור לך דברים שנאמרו בפה בפה דברים שנאמרו בכתב בכתב. א"ל יהודה בן פזי מקרא מלא הוא (שמות ל"ד כ"ז) כתוב לך את הדברים האלה, הרי מקרא שנתנה בכתב, ואסור לאומרה על פה. כי על פי הדברים האלה, הרי התרגום שנתנה על פה, ואין לשנות.
<h2>דף פח.</h2>
כי תוליד בנים ובני בנים [דברים ד']. זהו שאמר הכתוב (ישעי' מ"ו י') מגיד מראשית אחרית, כשבא משה ליפטר מן העולם הגיד לו הקב"ה מה שעתידין ישראל לעשות לאחר מיתתו, וכן לאחר מות יהושע שנא' (דברים ל"א ט"ז) הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וגו'. ונושנתם בארץ. הגיד להם מראשית שלא יהיו בארץ אלא כמניין ונושנת"ם, וכן עשה וגלו ב' שנים קודם, שהרי ת"מ משיכנסו לארץ עד בניין הבית שבנה שלמה, ובנין שבנה שלמה עומד ת"י שנא' (ויקרא ט"ז ג') בזאת יבא אהרן, הרי תת"ן שנים, בגי' ונושנתם הוא תתנ"ב, הרי ב' שנים שהקדים, ולולי שהקדים היו גולים ולא חוזרים. זש"ה (דניאל ט' י"ד) וישקוד ד' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלקינו, צדקות עשה לנו על ההקדמה. בגמ' כן במסכת סוכה. כי אבד תאבדון. אבד בעולם הזה תאבדון לעולם הבא. ד"א אבד בארץ ישראל תאבדון בגלות. מהר מעל הארץ. מהרה של הקב"ה תתנ"ב בגימ' ונושנתם. ונשארתם מתי מספר. הם הקהילות שבגולה שנפרדו בכל עיר ועיר הם מתי מספר (הם הקהילות בגולה) לפי שאינם ביחד. בגוים אשר ינהג ד' אתכם שמה. בתחלה כתיב והפיץ ד' אתכם בעמים, וסוף הפסוק בגוים וגו', לפי שיש מהם מרחמים על ישראל וזהו בעמים, ואותן שאינן מרחמין שנאמר (דברים כ"ח נ') גוי עז פנים וגו' ונער לא יחון. אשר ינהג ד' אתכם שמה. הקב"ה מנהיגם ומנהלם בתוך גלותם בין האומות, שלא יאבדו נשמה ביניהם. ועבדתם שם אלהים. שלא יהו עובדים אלהים אחרים, כמו שאמר נבוכדנצר לחנניה וחביריו. וכן יסד הפייט מאורייתא דמשה אסתכלו, שנותנים מסים לגוים ומן המסים עובדים הגוים לאלהים אחרים. מעשה ידי אדם. זה ישו שאומרים הנוצרים שהוא אל והוא אדם, ועליו נתנבא (ישעיה) [ירמיה] (י"ז ה') ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו וגו'. ובקשתם משם את ד' אלהיך ומצאת. זה הבטחה טובה לישראל כי בגלות אם יבקשו ישראל את ד' ימצאו תשובה, ואימתי כי תדרשנו בכל לבבך וגו'.
